נחשון נ' דיאמנט צעצועים בע"מ

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אתיר לה להתגונן בפני תביעתו של המשיב, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, על הסך של 140,862 ₪, וזאת בגין עמלות המגיעות למשיב, לטענתו, מתוך מחזור המכירות של צעצועי באקוגן וליב, ששווקו על ידו לבקשת המשיבה, במסגרת הסכם בין הצדדים.

המבקשת טוענת כי על פי ההסכם בין הצדדים, נקבע כי עמלותיו של המשיב ייגזרו מתוך הגבייה בפועל ולא מתוך מחזור המכירות, וכי, מכל מקום, החישוב אף צריך להיגזר רק מן הגבייה בפועל שעד ליום 17/6/2010, המצוי 60 ימים לאחר הודעת ביטול ההתקשרות שהגישה המבקשת למשיב.

המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיב לא טיפל כלל בשיווק מוצרי ליב, ולפיכך, אין כל יסוד לתביעתו בגין עמלת שיווק של מוצרים אלה.

ביום 31/3/2011 התקיים בפני דיון בבקשה ונציג המבקשת נחקר על תצהירו.

בחקירתו עמד נציג המבקשת על עמדתו כי עמלות המשיב צריכות להיגזר, על פי ההסכם בין הצדדים, רק מן הגבייה בפועל, כפי שתבוא לידי ביטוי עד ליום 17/6/2010, וזאת גם אם חלק מן התמורה בגין העסקאות עם הלקוחות תשולם בתנאי תשלום של שוטף + 90 ימים.

ההלכה היא כי "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310).

(כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003).

בדיון שהתקיים בפני לא התמוטטה גירסתה של המבקשת ולא התבררה כהגנת בדים.

ראשית, נציג המבקשת כלל לא נחקר על טענתה כי המשיב לא עסק מעולם בשיווק מוצרי ליב.

שנית, נציג המבקשת עמד על טענתו כי יש לפרש את ההסכם בין הצדדים באופן שבו נגזרת עמלתו של המשיב מהגבייה בפועל בלבד, ועד ליום ה- 60 שלאחר סיום ההתקשרות.

נציג המבקשת נסמך, ככל הנראה, על שילובם של סע' 1.3, 1.9 ו- 1.10 להסכם שבין הצדדים, שתוכנם כהאי לישנא:

"1.3 בגין כל מכירות כל מוצרי ומותגי ספין מאסטר יקבל שי סך של 3% לא כולל מע"מ מסך הסכומים שייגבו בפועל.

...

1.9 דיאמנט ומפעיל פרוייקט ספין מאסטר רשאים לבטל הסכם זה בהודעה מראש של 60 יום.

1.10 כל מכירה באחריותו של מפעיל פרוייקט ספין מאסטר שתתבצע עד סיום ההתקשרות בפועל תתוגמל על פי המוסכם".

המחלוקת הפרשנית היא, אפוא, בנוגע לביטוי "כל מכירה" שבסע' 1.10, ובמיוחד לגבי השאלה האם כוונתו למועד הגבייה בפועל בגין אותה מכירה, או למועד המכירה (שעשוי להיות מוקדם, כמובן, למועד הגבייה).

מחלוקת פרשנית זו, מעצם טיבה, מצריכה הכרעות עובדתיות ומשפטיות שלובות.

זאת, לאור הדברים הבאים מתוך פסק דינו של כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) הש' א' ברק:

"מדוע לא תינתן לצדדים האפשרות להראות, במסגרת ראיות אמינות (כגון התכתבות קודמת) על הנסיבות החיצוניות, כי בחוזה שביניהם לדיבור "סוס" יש משמעות מיוחדת? אם נפלה טעות בחוזה, ובמקום לכתוב "מכונה" הצדדים כתבו "סוס", הדין מאפשר תיקון הטעות ואין הטעות עילה לביטול החוזה (סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי)). מדוע לא ניתן להגיע לאותה תוצאה עצמה, כאשר הצדדים כלל לא טעו, אלא על-פי השפה המיוחדת להם כינו "סוס" מה שהכול מכנים "מכונה"? מהו ההיגיון המשפטי הטמון בתפיסה כי יש לאנוס על שני הצדדים חוזה, שעל-פי אומד דעתם המשותף הם כלל לא רצו בו, וכאשר ניתן להצביע על חוזה, שעל-פי אומד דעתם (הסובייקטיבי) המשותף הם רצו בו?" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פורסם בפדאו"ר – ההדגשה שלי – י.ב.).